החלטה בתיק רע"פ 3904/13

1.       לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעפ"ת 12209-10-12 (כב' השופט י' קינר), מיום 19.5.2013, אשר דחה את ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (להלן: בית המשפט לתעבורה), בתת"ע 6404-08-10 (כב' השופטת המנוחה ר' טאובר), מיום 26.6.2012, ועל גזר הדין שהושת עליו ביום 10.10.2012.

כתב האישום והכרעת הדין של בית המשפט לתעבורה

2.       נגד המבקש, הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ובגין סירובו ליתן דגימת אויר נשוף לפי דרישת שוטר, בהתאם לסעיפים 64ב, 64ד(א)  ו- 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

3.       המבקש כפר באשמה, ולאחר ניהול משפט הוכחות, הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית משפט קמא קבע, בעיקר לאור עדותה של מתנדבת המשטרה סימונה מנדל (להלן: סימונה) והדו"ח אשר נרשם על ידה, כי לאחר שהמבקש נכשל בבדיקת הנשיפון האלקטרוני, הוא סירב, בעקביות, לעבור בדיקת ינשוף, בטענה כי "המכשיר הזה לא חוקי, אני לא מוכן להיבדק ואין לכם זכות להכריח אותי להבדק". עוד נקבע, כי המבקש גם סירב לחתום על קבלת הדו"ח מידיה של סימונה, ולהקשיב להשלכות החוקיות שעשויות להיות לסירובו להבדק.

 בית משפט קמא נתן דעתו לסתירה שבין עדותו של מתנדב התנועה, שלהב מירק , ולפיה לאחר שהמבקש כשל בבדיקת הנשיפון האלקטרוני הוא העבירו לידיה של סימונה, לשם עריכת בדיקת הינשוף, לבין עדותה של סימונה, לפיה היא ניגשה אל המבקש, ולקחה אותו בעצמה לעמדת בדיקת הינשוף. לעניין זה נקבע, כי אין מדובר בסתירה מהותית, וכן נדחו טענות אחרות מטעם המבקש בנוגע למהימנות עדותה של סימונה.

3.       בית משפט קמא אף דחה את גרסתו של המבקש, לפיה לאחר שהתבקש לחתום  על הדו"ח בדבר סירובו לעבור את בדיקת הינשוף, הוא התעקש שסימונה תערוך לו את הבדיקה, ולשם כך הוא המתין לה, בלווית אשתו וחברו, זמן רב. לפי גרסה זו, משחלפה כשעה עד כשעה וחצי, והבדיקה טרם בוצעה, חזר המבקש לביתו. בית המשפט לתעבורה התקשה להאמין כי המבקש, אשתו וחברו המתינו במקום במשך שעה ארוכה "באוירה פסטורלית של שיחת חולין..בשעה 02:00 בלילה, כשילדיו מחכים לו בבית" ואף אחד מהם לא ניגש לשוטרת לברר מדוע עדיין לא בוצעה לו בדיקת הינשוף. בית משפט קמא אף הבהיר, כי הוא התרשם שהמבקש אינו "מן הביישניים", וסביר להניח כי כאשר התבקש לחתום על הדו"ח אודות סירובו לביצוע הבדיקה, הוא היה מנצל את ההזדמנות כדי לכתוב שהוא מבקש להבדק, אך לא כך היה.

בנוסף, מיאן בית המשפט לתעבורה לקבל את גרסת המבקש, אשר נשמעה לראשונה בשלב הראיות, לפיה לא הוא שסירב לבצע את בדיקת הינשוף אלא אדם אחר, כאשר לאורך תקופה של למעלה משנתיים ימים, מאז בוצעה העבירה, הוא לא הביא את עדיו למשטרה, ולא ניסה להעמיד את השוטרים על טעותם בדבר זהות העבריין. המבקש אף לא נטל פרטים מהאדם האחר, שלטענתו נכח במקום הבדיקה, ועבר את העבירה המיוחסת, בטעות, למבקש.

          לעניין עדי ההגנה, ציין בית משפט קמא, כי אשת המבקש העידה ש"הייתה מבולבלת, קשה לה להגדיר זמן, והיא נלחצה" ועל כן הוא התקשה ליתן אמון בעדותה בבית המשפט, ובאשר לעד ההגנה הנוסף, נקבע שעדותו "היתה מגמתית, בלתי סבירה ובלתי הגיונית".

לאור זאת, המבקש הורשע, כאמור, בעבירות המנויות בכתב האישום.

גזר דינו של בית המשפט לתעבורה

4.       במסגרת גזר הדין, שקל בית המשפט את עברו הפלילי של המבקש, ובפרט את עברו התעבורתי, והבהיר כי במהלך 13 השנים, בהן מחזיק המבקש ברשיון נהיגה, הוא צבר לחובתו 17 הרשעות קודמות בתעבורה, וכי כשנתיים עובר לביצוע העבירות  הנדונות הוא הורשע, על פי הודאתו, בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב (פ"ל 982/07) בגין נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש וסירוב להבדק בדיקות דם ונשיפה. בגין עבירות אלו נשפט המבקש ל -11 חודשי פסילת רשיון, וכן הושתו עליו קנס כספי וששה חודש מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. העבירות, מושא גזר דין הנוכחי, כך הובהר, בוצעו טרם חלפה שנה מאז שהוחזר למבקש רשיון הנהיגה.

בהמשך, פירט בית המשפט את עברו הפלילי של המבקש גם בתחומים אחרים, הכולל, בין היתר, עבירות של העלבת עובד ציבור, נסיון לקבל דבר במרמה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והחזקה ושימוש בסמים, שלא לצריכה עצמית. כמו כן, נדרש בית המשפט לתסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, אשר נמנע ממתן המלצה טיפולית כלשהי "שכן הנאשם הבהיר כי אינו זקוק להתייחסות טיפולית או סיוע כלשהו".

בית משפט קמא התייחס לעובדה, כי בסוף שנת 2010 נפתח נגד המבקש תיק פלילי, אשר בירורו טרם הסתיים, בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (להלן: תיק מב"ד). בנוסף, נתן בית המשפט את דעתו לטיעוני המבקש לעונש בתיק פ"ל 982/07 הנזכר, והתרשם כי "הנאשם משתמש בכל הטענות האפשריות הנטענות בבתי משפט במקרה של סירוב להיבדק בדיקת ינשוף". בתיק האמור, כך צויין, כפר המבקש באשמתו, ורק בשלב הסיכומים חזר בו מכפירתו , והודה במיוחס לו.

5.       לאור המפורט לעיל, הסיק בית המשפט כי המבקש אינו נרתע מאימת הדין, ואף אינו מראה נכונות להתחיל בהליך שיקומי, ומשום כך, קבע, כי אין הצדקה להאריך את עונש המאסר על תנאי, העומד לחובתו. לאחר זאת, ועל אף הנסיבות האישיות המתוארות בתסקיר המבחן, נגזרו על המבקש העונשים הבאים:

ששה חודשי מאסר לריצוי בפועל המורכבים משלושה חודשי מאסר בפועל, בגין העבירות בתיק זה ומהפעלת עונש המאסר על תנאי, למשך ששה חודשים, אשר הושת על הנאשם בתיק פ"ל 982/07, ואשר ירוצו בחופף לעונש שנגזר עליו בתיק זה; תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות או תחת השפעת אלכוהול, אי ציות לשוטר במילוי תפקידו והפרעה לשוטר במילוי תפקידו; פסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים, החל מיום שחרורו של המבקש מהכלא; ותשלום קנס בסכום של 2,000 ש"ח או 200 ימי מאסר תמורתו.

המבקש ערער על הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה וכן על העונש שהושת עליו, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6.       בית המשפט המחוזי דחה את מרבית השגותיו של המבקש בנוגע להכרעת הדין של בית משפט קמא, וקבע, כי זו מושתתת על ממצאי מהימנות, שמקורם בהתרשמות הערכאה הדיונית מהעדים שנשמעו בפניה, וכי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בקביעות אלו. לעניין טענותיו הפרטניות של המבקש, אשר הועלו במסגרת הערעור, הבהיר בית המשפט המחוזי, כי הסתירה בין דברי המתנדב שלהב לעדותה של סימונה אינה מהותית, וכי הטענות בדבר חוסר מקצועיותה של סימונה נטענו בעלמא. באשר לשאלת זיהויו של המבקש, כמי שביצע את העבירות בהן הורשע, ציינה ערכאת הערעור, כי אין מקום להטיל ספק במהימנות עדותה של סימונה, לפיה המבקש הוא שסרב לעבור את בדיקת הינשוף, כפי שגם עולה מהמזכר שכתבה והטפסים השונים שמילאה בנוגע לאירוע. עוד קיבל בית משפט המחוזי את קביעת בית משפט קמא, כי סימונה ניסתה להסביר למבקש מספר פעמים את השלכות סירובו להבדק, אך הוא מיאן להקשיב לה, וכי בהגיע תורו להבדק, סירב לעשות כן. 

באשר למהימנות גרסת המבקש, נקבע, כי דרישת בית משפט קמא, לפיה היה עליו לבקש פרטים מאותו אחר, שלטענתו ביצע את העבירה המיוחסת לו, "היא דרישה שיש קושי לעמוד בה", וכי העובדה שהמבקש לא הביא את עדיו למשטרה עד כה, אינה מכריעה את גורל גרסתו. יחד עם זאת, אישר בית המחוזי את קביעת בית המשפט לתעבורה, כי הגרסה, לפיה המבקש, אשתו וחברם המתינו שעה ארוכה במקום, מבלי שהמבקש עמד על רצונו להבדק, אינה הגיונית. אין זה גם סביר, כך נקבע, כי נהג יבקש להבדק בבדיקת ינשוף, בקשתו לא תענה, ותחת זאת, יירשם לו דו"ח כוזב. לאחר זאת, אישר בית משפט המחוזי את מסקנות בית משפט קמא בדבר מהימנותה הירודה של  גרסת המבקש, וכן של העדים אשר העידו מטעמו.